משחר ימי ההתיישבות החדשה בארץ ישראל, תפס רעיון ה"גרעין" כקבוצת התיישבות, מקום מרכזי; גם כיום, מהווה רעיון ה"גרעין" כלי רב ערך ביכולת להוציא אל הפועל תכניות התיישבותיות; קבוצה של יחידים או משפחות, המתארגנות יחד להתיישבות משותפת, מסוגלת להתגבר על עיכובים, מכשולים וקשיים שונים, שקשה ולעיתים בלתי אפשרי להתמודד אתם לבד. הכוח המשותף של הגרעין גדול בהרבה מסך הפרטים המרכיבים אותה.
"קבוצת המאה" הינה שותפות רחבה של אנשי מפתח ונציגי ארגונים מהמובילים בישראל, מכלל הסקטורים והמגזרים, ביניהם: נציגי ממשל, רשויות, מגזר עסקי, מגזר חברתי, פילנטרופיים, אנשי אקדמיה מדיסציפלינות שונות, אנשי תקשורת, גורמי תכנון ועוד, אשר חברו יחד לסייע בקידום מחויבות ממשלתית לתכנון מרחבי-חברתי ארוך טווח למדינה, המבוסס על פריסה מיטבית של אוכלוסיית ישראל בנגב ובגליל, לקראת שנת ה- 100 למדינה.
לצד שגשוגה של ישראל ניכר כי איכות החיים של האזרחים נשחקת, הן בקרב תושבי הגליל והנגב והן בקרב תושבי מרכז הארץ.
תכנית חברתית ארגונית התומכת בתהליכי הפיתוח העירוניים ומסייעת ביצירת שינוי חיובי דמוגרפי בעיר. התהליך החברתי ממוקד במשיכה של אוכלוסיות חדשות אשר ישתלבו בעיר ויובילו לשינויים ולשיפור מיצוב העיר כאיכותית ואטרקטיבית.
כפי שעולה מדו"ח ה-OECD לשנת 2017, תמונת המצב במדינת ישראל מורכבת. מחד, ישנם נתונים כלכליים מעודדים הכוללים שיעורי תעסוקה גבוהים ושיעורי אבטלה נמוכים ביחס לשאר מדינות ה-OECD. בדומה, נתוני הבריאות ותוחלת החיים הינם גבוהים מאוד ביחס לממוצע של מדינות ה-OECD, כך גם מדדי ההשכלה גבוהים יחסית.
התפישה המרחבית האזורית לשנת 2048 – שנת המאה למדינת ישראל, גובשה לאחר בחינת המגמות העתידיות ומשמעותן ביחס לכיווני הפיתוח של מדינת ישראל, וזאת, על-רקע התחזית הדמוגרפית לצמיחת האוכלוסייה לכ-17 מיליון תושבים בשנת המאה למדינה.
תכנית ארצית המתמקדת בפיתוח ערים בפריפריה במס' מישורים: צמצום הפערים החברתיים, הגדלת הביקוש למגורים ועידוד הצמיחה העירונית, יחד עם יצירת פלטפורמה להגשמת תמונת עתיד משגשגת. כל אלו יהוו אבן שואבת לאוכלוסיות חדשות ומגוונות ולחיזוק האוכלוסיות הקיימות.
מועצת הנגב וארגונים מובילים נוספים מהנגב מקדמים מהלך שתפקידו לסייע למדינה, לרשויות המקומיות ולגופים השונים בהבנת אתגרי העתיד ובתכנונם האיזורי, לאור התובנות שעלו בתוכנית "ישראל 2048 – עתיד משותף".
"שכונת חיים" היא מודל התיישבותי חדשני, המביא את הגישה של ההתיישבות הכפרית אל ליבו של המרחב העירוני, תוך שמירה על היתרונות של כל אחד מהם. זוהי צורה מקורית של התחדשות עירונית, הנותנת מענה לצרכים בסיסיים של רוב בני האדם – ברמת החברה, הביטחון אישי, הגישה למרחבים ירוקים ובמיוחד השאיפה לחיים כחלק מקהילה.
תחום התחבורה הינו בעל השפעה ישירה ומכרעת על המשק ורמת איכות החיים של התושבים במדינה. בתוך כך, ניידות גבוהה ותחבורה יעילה מהוות מרכיב משמעותי בפוטנציאל השגשוג הכלכלי. בתקופה האחרונה אנו עדים לסיקורים רבים בתקשורת, אשר עוסקים בצרכי התושבים ובמענה הקיים והמתוכנן לצרכים אלו.
